פסק-דין בתיק ע"א 2878/02

לפנינו ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית משפט השלום בפתח-תקוה (כבוד השופט אהרן מקובר), מיום 25.7.02, בת"א 3261/96 ות"א 3576/01, שקיבל באופן חלקי תביעה שהגישו המערערים נגד המשיבים, וכן קיבל באופן חלקי תביעה שהגישה משיבה 1 נגד המערערים.

הרקע

1.                   תחילתם של ההליכים שלפנינו בתביעה ליתרת שכר עבודה בקשר עם עבודות בנייה  ושיפוצים ובתביעה שכנגד בקשר עם טענות מזמיני העבודות באשר לטיבן.

המערערים הם בעלים של דירה ברחוב כצנלסון 38 בכפר סבא (להלן: " הדירה"). משיבה מס' 1 (להלן: " שלעד") היא חברה קבלנית העוסקת בבנייה ושיפוץ מבנים. משיב מס' 2 (להלן: " קרני") הוא מהנדס בניין ומשיבה מס' 3  (להלן: " אריה") היא אדריכלית.

ביום 7.4.96 התקשרו המערערים ושלעד בהסכם (להלן: " ההסכם") שעל פיו התחייבה שלעד לבצע עבודות שיפוץ ובנייה בדירה. קרני תכנן את התכניות ההנדסיות לבניית השלד ופיקח על בנייתו ואריה הכינה את התכניות של הדירה. בעלי הדין הגישו שתי תביעות שנדונו במאוחד:

בת"א 3261/96 (להלן: " התביעה") תבעה שלעד את יתרת המגיע לה לטענתה בגין העבודות שעשתה; לטענתה המערערים נשארו חייבים לה בגין יתרת חשבון, מע"מ ותוספות בנייה סכום של 76,352 ש"ח.

המערערים כפרו בתביעה וטענו ששלעד ביצעה את העבודות שלא על פי התוכניות שנמסרו לה. לטענתם בנתה שלעד את רצפת התוספת לדירה שלא לפי התכנית באופן שזו נבנתה כ-15 ס"מ מתחת למקומה המיועד (להלן: " החריגה") וחדרה לתוך חלל דירת השכנים שמתחת לדירה. עקב כך נגרמו למערערים נזקים לרבות דרישת פיצוי של השכנים בסך 10,000 דולר. עוד טענו המערערים, שנמצאו ליקויים בעבודות הבנייה, ששלעד לא עמדה במפרט המוסכם, ושגם אם בוצעו עבודות נוספות הן לא עלו בהיקפן של 5 אחוזים מכלל העבודה ועל כן הן נכללו בתמורה הכללית שנקבעה בהסכם  או בטיוטת הסכם. המערערים הוסיפו וטענו ששלעד לא מסרה להם חשבוניות מס ואיחרה במסירת הדירה. כמו כן טענו המערערים לזכות לקזז את שווי הנזקים וההוצאות שנגרמו להם מסכום התביעה.

בת"א 3576/01 תבעו המערערים את שלעד, קרני ואריה בגין הנזקים שנגרמו כתוצאה מהחריגה של הרצפה (להלן: " התביעה הנגדית") וטענו טענות דומות לטענות שטענו בכתב ההגנה שהגישו בתביעה. נגד קרני ואריה טענו המערערים, שהם פעלו בחוסר מקצועיות וברשלנות בכך שאפשרו את החריגה. המערערים תבעו סכום של 130,970 ש"ח כפיצוי בגין אובדן זכויות בנייה, ליקויים בבנייה, ירידת ערך הדירה, פיצוי לשכנים ועוד.

שלעד כפרה בטענות המערערים וטענה שביצעה את העבודות כדבעי ובהתאם לתוכניות שקיבלה מקרני ואריה.

קרני טען שהמערערים לא פנו אליו, לא הזמינו את שירותיו ולא נקשרו ביניהם יחסים חוזיים כלשהם. לטענתו, שירותיו נשכרו על-ידי בעל הדירה הקודם, והוא המשיך בביצוע עבודתו בהתאם לסיכום עמו. קרני טען עוד, שתפקידו היה מוגבל להכנת תוכניות הנדסיות ופיקוח עליון בלבד, והוא הכין תוכנית קונסטרוקציה לתוספת הבנייה בהתאם לתוכנית האדריכלית שהכינה אריה, ופיקח פיקוח עליון בלבד על הבנייה. לשיטתו לא נפל פגם בתכנון ההנדסי; קביעת רצפת התוספת בעובי רחב מעובי הרצפה של המבנה הקיים נועדה למנוע פגיעה בדיירי הקומה התחתונה, מפני שאילו נותרה הרצפה בעובי הקיים היה הדבר מחייב הצבת עמודים רבים מתחת לרצפה החדשה. קרני הוסיף וטען, שבזמן שנודע לו על ההפרש בעובי הרצפה, הוא הציע מספר חלופות לפתרון. לגרסתו, הוא הפנה את מנהל העבודה של שלעד אל המערערים ואל אריה, ורק בדיעבד התברר לו כי מנהלה של שלעד החליט על דעת עצמו ליצוק את הרצפה כפי שנוצקה.

אריה טענה להעדר עילה, וכן שעל פי  התכנון שתכננה לא הייתה כל חריגה כלפי מטה.

2.                   בעלי הדין (למעט קרני) תמכו טענותיהם בבית משפט קמא בחוות דעת של מומחים מטעמם. המומחים נחלקו ביניהם, ובהסכמת הצדדים מינה בית המשפט מומחה מטעמו, מר חיים בן ארי, אדריכל ושמאי מקרקעין (להלן: " המומחה"). הצדדים העבירו למומחה את כתבי הטענות; המומחה נפגש עמם (למעט עם אריה) ולאחר מכן נתן את חוות דעתו. המומחה השיב לשאלות הבהרה ששלחו אליו הצדדים, וגם נחקר בבית המשפט.

3.                   כאן המקום לציין שביום 29.3.00 ניתן פסק-דין בתביעה (להלן: " פסק הדין הקודם") בלי שנשמעה עדות המערערים. במסגרת דיון מקדמי בערעור שהגישו המערערים הגיעו הצדדים להסכמה בדבר ביטול פסק הדין והחזרת הדיון לבית משפט קמא להשלמה ולמתן פסק דין חדש שהוא פסק הדין נושא הערעור דנן.

פסק דינו של בית משפט קמא

4.                   בית משפט קמא סמך ידיו על קביעותיו המקצועיות של המומחה ואימץ אותן. זאת להבדיל מחוות דעתו בשאלות משפטיות שבהן דן בית המשפט לגופן. השופט הנכבד דן בטענות הצדדים, וקבע לגביהן כדלקמן:

באשר לתביעה -  בית המשפט דחה את התביעה בגין תוספות בנייה שמעבר לאלו שנכללו בהסכם. בית המשפט בחן בפרוטרוט את חוות דעתו של המומחה שהכיר בעבודות בנייה נוספות (מעבר לאלו שנכללו בהסכם) בשווי של 1,830 דולר, אולם דחה את התביעה גם בגין סעיף זה מהטעם שבסעיף 32(ג) להסכם נקבע שהתמורה שנקבעה בו תחשב ככוללת כל שינוי או תוספת, ולא הוכחה כל הסכמה אחרת שסותרת את ההסכם הכתוב; במיוחד כך מפני שבכתב ההגנה שהגישה הסתמכה שלעד על האמור בהסכם שהיא ניסחה, ודחתה כל ניסיון לחרוג ממנו. כמו כן דחה בית המשפט את דרישת שלעד להפרשי מע"ם שלא הוכחו. אשר לדרישת שלעד לתשלום יתרת שכר - המערערים הודו שלא שילמו לשלעד את יתרת שכר עבודתה בסך 10,530 ש"ח (כולל מע"מ), אלא שלטענתם קמה להם זכות קיזוז בגין נזקים שנגרמו להם וזכות זו נבחנה אגב הדיון בתביעה הנגדית.

באשר לתביעה הנגדית -  בית המשפט דחה את התביעה הנגדית בכל הנוגע לליקויי בנייה ולירידת ערך ועשה כן על יסוד חוות דעת המומחה ותשובותיו מעל דוכן העדים; המומחה דן בכל אחד מפרטי הליקויים שטענו המערערים ומצא שכולם (למעט עניין בור ספיגה ששלעד הרסה ללא צורך) אינם קשורים בעבודות השלד שבנתה שלעד.

אשר לחריגה - המערערים טענו שפיצו את השכנים בדרך של ויתור על סכומי כסף שהגיעו מהם ושווי הויתור 10,000 דולר. המומחה אמד את שווי הויתור האמור, שנבע מזכות המערערים להשתתפות השכנים בחלק מהעבודות, בסכום של 2,000 דולר וכן 200 ש"ח. כפוף לכך דחה בית המשפט את טענת המערערים שוויתרו על כספים משום שהראיות להוכחתה הובאו במשורה ובאחור, המערערים לא זימנו את השכנים למתן עדות ובעדותם שלהם התגלו בקיעים. בית משפט קמא קבע אפוא שיש לייחס משקל נמוך לראיות הללו, ושהמערערים לא עמדו בנטל להוכיח טענתם. כך גם לא הוכיחו המערערים את טענותיהם בדבר אובדן זכויות בנייה, ופגיעה בזכויות שימוש בחלקה שנבעו לטענתם מהחריגה.  גם טענת המערערים לפגיעה בזכויות הבנייה שלהם נדחתה הן על יסוד חוות דעת המומחה, הן בשל העדר ראיה פוזיטיבית.

בית משפט קמא קיבל את הטענה שסכומים שחייבים הצדדים זה לזה ניתנים לקיזוז.